<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' יוה"כ</h1>
<h2>דף לט:</h2>
[יומא] ועשרת פעמים היה מזכיר כה"ג [את ה]שם ביוה"כ שלשה בוידוי ראשון של פר ושלשה בוידוי שני ושלשה בשעיר המשתלח ואחת בגורלות, והיה מזכיר בפירוש שם מן (כ"ב) [מ"ב] אותיות, והיה מסור בקבלה לראשי הישיבה. וכנגדו אנו אומרין וידוי ביוה"כ עשרת פעמים שלש ביוצר, ושלש במוסף, ושלש במנחה, ואחת בנעילה, ויש אומרים שמוסיפין שלש של תפלת ערבית של יוה"כ והם י"ג וידויין כנגד י"ג מדות.
<h2>דף עג:</h2>
יוה"כ אסור באכילה ובשתייה וכו'. הני חמשה ענויין כנגד מי, אמר רב חסדא כנגד חמשה ענויין שבתורה, שבת שבתון, [שבת שבתון], ובעשור, ואך בעשור, והיתה לכם לחקת עולם. הני חמשא הוו ואנן שתא תנן, שתייה בכלל אכילה דאמר ריש לקיש מנין ששתיה בכלל אכילה שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהריך והא תירוש חמרא הוא וקא קרי ליה אכילה, וכתיב נמי ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן [ו]ביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם, והא יין ושכר משתי הוא וקא קרי ליה ואכלת. אכילה ושתיה מנין דאקרי ענוי דכתיב תענו את נפשותיכם, ותנא דבי ר' ישמעאל נאמר כאן תענו את נפשותיכם ונאמר להלן ויענך וירעיבך, מה להלן ענוי רעבון אף כאן ענוי רעבון. סיכה מנלן וכו' וכו'.
והאוכל ככותבת כמוה וכגרעינתה חייב. ובירושלמי [פ"ה ה"ב] אמר ר' יוסי זאת אומרת צריך למעך חללה דאל"כ ליתני כמוה וכגרעינתה וכחללה.
<h2>דף עח.</h2>
ובכסא דפחרא בין מלא בין חסר אסור להצטנן בו משום דשחיל, המים שבתוכו מתמצין ויוצאין ומקיאין לחוץ ונמצא מצטנן במים, ובכסא דכספא נמי אסור משום דאתי לאזדרבויי, פי' שמא יתנענעו המים שבתוכו וינתזו על בשרו, והכין פי' רבואתא. והכי משמע [ד]לשון זחילה והשמטה הוא, שכלי כסף חלקים הם ונשמטין מידו ונשפכין על בשרו, ובלשון מקרא יזורבו נצמתו, כלומר בעת שהמים נמשכין וזוחלין ונשפכין נצמתין ממקומן.
<h2>דף עח:</h2>
ומאן דמיפנק ולא יכול לסגויי שפיר דמי למיפק בגורבי, דהא רב יהודה נפיק בסנדלא דחיטאני, וכן אביי נפיק בדהוצני, אבל מסאני בין מיפנק בין לא מיפנק אסור. והחיה תנעול את הסנדל דברי ר' אליעזר, וחכמים אוסרים. ירושלמי [פ"ח ה"א] וחכמים אוסרים הוינן סברין למימר על סופא, פי' על חיה היו אוסרים ולא על רישא על מלך וכלה, אשכח תני אכולהון.
<h2>דף פב.</h2>
השתא לפני שתים מחנכין לפני שנה מיבעיא, אמר רב חסדא לא קשיא כאן בחולה, לפני שנה, כאן בבריא, [לפני] שתים. אמר רב הונא בן ח' ובן ט' מחנכין אותן לשעות, בן עשר בן י"א משלימין מדרבנן, בן י"ב משלימין מדאורייתא, [ורב נחמן אמר בן תשע בן עשר מחנכין אותן לשעות, בן אחת עשרה משלימין מדרבנן, בן שתים עשרה משלימין מדאורייתא] ור' יוחנן אמר בן י' בן י"א מחנכין אותן לשעות, בן י"ב משלימין מדאורייתא בתינוקת, ובן י"ג משלימין מדאורייתא בתינוק. ואע"ג דק"ל [כר' יוחנן דאמר תינוקת בת י"ב ויום אחד ותינוק בן י"ג משלימין מדאורייתא, ק"ל] כרב הונא ורב נחמן דבתראי נינהו דמשלימין מדרבנן כדי לחנכן במצות מבן י"א בין לתינוק בין לתינוקת, ובן ט' וי' מחנכין אותן לשעות כרב נחמן שאם היה רגיל לאכול בב' שעות מאכילין אותו לג', בג' מאכילין אותו בד'. והרואה [פ"ח ע"א] קרי ביוה"כ וכו' עונותיו סדורים למחול.
<h2>דף פג.</h2>
מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו. ירושלמי [פ"ח ה"ה] (גרמי) [גרמניה] עבדיה דר' יודן נשיאה נשכו כלב שוטה והאכילוהו מחצר כבד שלו ולא נתרפא. ואמר רב האיי ז"ל חצר כבדא הוא יותרת הכבד, ועקרו לשון ארמי, והוא אצבע קטנה שבקצה סוף ידו של אדם שקורין אותו בלשון ישמעאל אלכנצר ועל שמה נקרא חצר הכבד, [כי] יש בכבד חתיכות גדולות שהן דומות לאצבעות גדולות, וזו היותרת קטנה היא דומה לאצבע קטנה. פי' בולמוס חולי האוחז את העינים כגון סנורים ולשון יוני הוא.
<h2>דף פד:</h2>
לא קשיא הא דפריש כולהון הא דפריש מקצ[ת]ייהו. לרבינו אפרים ז"ל, דפריש כולהו בבת אחת ונכנס אחד מהן לחצר אחרת שנפלה בה דליקה, והנך אזול לעלמא מפקחינן בחצר אחרת, דפריש מקצ[ת]ייהו ונכנס אחד מהן לחצר [אחרת] שנפלה בה דליקה והנך נמי אזול לעלמא לא מפקחינן בחצר אחרת.
<h2>דף פז:</h2>
וכל ראשי ישיבות אמרו שאין אומרין כל נדרי שאין לו עיקר.
[יומא] [ל"ט ע"ב] ועשרת פעמים היה מזכיר כה"ג [את ה]שם ביוה"כ שלשה בוידוי ראשון של פר ושלשה בוידוי שני ושלשה בשעיר המשתלח ואחת בגורלות, והיה מזכיר בפירוש שם מן (כ"ב) [מ"ב] אותיות, והיה מסור בקבלה לראשי הישיבה. וכנגדו אנו אומרין וידוי ביוה"כ עשרת פעמים שלש ביוצר, ושלש במוסף, ושלש במנחה, ואחת בנעילה, ויש אומרים שמוסיפין שלש של תפלת ערבית של יוה"כ והם י"ג וידויין כנגד י"ג מדות.
וכהנים נושאין כפיהם בנעילה אבל לא במנחה. ואומ' בתפלת נעילה פעמים כמו שאומ' במוסף. וביוה"כ בשבת אומרים במנחה צדקתך כדרך שאומרים בשאר שבתות. וזמן תפלת נעילה סמוך לשקיעת החמה. [ולענין נשיאת כפים ביום תענית [אמר'] [תענית כ"ו ע"ב] כיון דסמוך לשקיעת החמה] קא מצלו לה כתפלת נעילה דמיא ונושאים. ירושלמי [ברכות פ"ד ה"א] מאי נעילה רב אמר נעילת שערי שמים ור' יוחנן אמר נעילת שערי היכל, אחוה דרב אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבה, אמר ליה כד תחמי שמשא בריש דיקלא את יהיב ליה גולתאי דנצלי תפלת נעילה, ומחלפא שיטתיה דרב דתמן אמר נעילת שערי שמים [והכא מצלי בנעילת שערי היכל, אמר רב מתנייא על ידי [ד]הוה מאריך רב בצלותיה סגי הוה מגיע לנעילת שערי שמים]. ושמע מינה דכד הוה שמשא בריש דיקלא הוה עת נעילת שערי היכל, והלכה כר' יוחנן. ותפילת נעילה אינה פוטרת של ערבית וכן מנהג.
תני דבי ר' ישמעאל הרואה קרי ביוה"כ עונותיו מחולין. ודוקא שלא הרהר כדתניא [ע"ז כ' ע"ב] ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר ביום כדי שלא יבא לידי טומאה בלילה, מכלל שאם הרהר רע הוא ואינו סימן יפה אלא אם כן ראה שלא בהרהור, פי' רבינו אפרים. — והתניא סדורין לו מאי סדורין סדורין למחול. תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק הרואה קרי ביוה"כ ידאג כל השנה כולה, ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן עולם הבא. אמר רב נחמן בר יצחק [תדע] שכל העולם כולו רעב והוא שבע, כי אתי רב דימי אמר מפיש חיי סגי ומסגי.
